פסק-דין בתיק רע"ב 6035/10

השופט י' עמית:

           בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים בעת"א 21417-05-10 מיום 28.7.10 (כבוד סגן הנשיא ז' כספי) לפיו נדחתה עתירת המבקש להורות על שילובו בסבב חופשות.

רקע והליכים

1.        המבקש הורשע בעבירות רכוש של התפרצות לבתי מגורים, גניבה והחזקת ציוד פריצה, וביום 22.1.09 נידון ל-26 חודשי מאסר בפועל אותם החל לרצות ביום 4.6.09. במסגרת גזר הדין שהושת על המבקש, הופעלו 18 חודשי מאסר על תנאי, חלקם בחופף וחלקם במצטבר, שנגזרו על המבקש בהליך קודם (ת.פ. 7978/04 (שלום ת"א)). בנוסף, בית המשפט גזר על המבקש 18 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו, שלא יעבור עבירות רכוש.

           כנגד המבקש תלוי ועומד כתב אישום בגין עבירות של החזקת מכשירי פריצה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, אשר הוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ביום 12.12.08. העבירות המיוחסות למבקש בוצעו בשנת 2006, טרם ביצוע העבירות נשוא מאסרו הנוכחי, ובעת שהיה אסיר ברישיון לאחר שחרור מוקדם ממאסר אחר שריצה.

           נוכח נסיבותיו הפרטניות של המבקש ולאור קיומו של הליך פלילי תלוי ועומד כנגדו נדחתה בקשתו לשלבו בסבב חופשות.

2.        המבקש הגיש עתירה ראשונה בעניין לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (עע"א 1841/09) וזו נדחתה ביום 24.6.09. עתירה שנייה שהגיש נדחתה אף היא ביום 3.3.10 (עת"א 12358-01-10).

           המבקש הגיש עתירה שלישית במספר (עת"א 21417-05-10) וזו נידונה בפני כב' סגן הנשיא ז' כספי, אשר הורה לרשות לבחון מחדש את עניינו של המבקש ולהודיע תוך 30 יום כיצד נשקל עניינו ומה החלטתה. הודעת הרשות נתקבלה ביום 26.7.10, ובה נמסר כי הבקשה נדחית על בסיס נסיבותיו הפרטניות של המבקש, נוכח קיומו של הליך תלוי ועומד המתנהל נגדו ומאחר שמדובר באסיר רצידיביסט שביצע עבירות בעת היותו אסיר ברישיון. לאור הודעתה של הרשות, נדחתה ביום 28.7.10 העתירה תוך שבית המשפט ממליץ לרשות כי עניינו של המבקש ייבחן מחדש מתוך מגמה לבחון הוצאתו לחופשה אחת לפחות בטרם יסיים את ריצוי עונשו.

           על דחייה זו נסבה בקשת רשות הערעור שלפנינו.

תמצית טענות הצדדים

3.        לטענת המבקש, הטעם היחיד בבסיס החלטת הרשות שלא לשלבו בסבב חופשות, נעוץ בקיומו של הליך פלילי תלוי ועומד המתנהל נגדו (להלן: "התיק הפתוח") ולמעט נימוק זה אין כל מניעה אחרת. עוד טוען המבקש כי הכללים בעניין חופשות לאסירים שיש להם "תיקים פתוחים" - קרי, מתנהלים כנגדם הליכים תלויים ועומדים - אינם ברורים ומפורטים, כך שיש אסירים אשר בנסיבות זהות זכו לצאת לחופשות בעוד מאסירים אחרים זכות זו נמנעה. כל זאת, ללא נימוקים ענייניים ופרטניים ותוך יצירת מצב של אפליה לא מוסברת. לעניין זה, פרש בפנינו המבקש מספר דוגמאות בהן בקשותיהם של אסירים בנסיבות דומות הניבו תוצאות שונות.

           לטענת המבקש, סוגיית משקלו של "תיק פתוח" במכלול שיקולי ההחלטה אם לשלב אסיר בסבב חופשות, הינה סוגיה עקרונית שהיא נחלתם של אסירים רבים ומעוררת שאלה ציבורית בעלת אופי כללי החורגת מעניינו הפרטני. בכך, מנסה המבקש להתגבר על המחסום הדיוני לקבלת רשות ערעור בגלגול שלישי. לעניין זה, המבקש מוסיף עצמו ומפנה לדברי בית משפט קמא בהחלטתו מיום 13.3.10, כי "שוב לנו עניין במשקלם של מה שקרוי "תיקים פתוחים" התלויים ועומדים כנגד אסיר בכל הנוגע לראייה הכללית של עניינו וההחלטה אם לשלבו בסבב החופשות" (שורות 23-22 בהחלטת בית משפט קמא מיום 13.7.10).

4.        לגופם של דברים, טען המבקש כי יש לייחס משקל לעובדה כי האירוע נשוא כתב האישום בתיק הפתוח אירע כשנה עובר לאירוע בגינו הוא מרצה את מאסרו הנוכחי, וכי מיד לאחר המעצר הוא שוחרר לדרכו ללא כל תנאים מגבילים. עוד טען המבקש לחזקת החפות וכי יש ליתן משקל לעובדה כי הוא כפר בכל המיוחס לו בכתב האישום ואין מדובר בתיק פתוח בו קיימת הודאת נאשם.

           הוסיף המבקש וטען כי גם אם יורשע בתיק המתנהל נגדו ויופקע ממנו רישיון האסיר שלו, עדיין תעמוד לזכותו תקופת מאסר ארוכה מהתקופה המינימאלית הקבועה בחוק הנדרשת לצורך מתן היתר יציאה לחופשה. אקדים ואומר כי איני נדרש לטענה זו מאחר שהמשיבה כלל לא העלתה נימוק זה במסגרת הנימוקים לדחיית בקשתו של המבקש.

5.        לטענת המשיבה, הבקשה לא מגלה כל שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש והמצדיקה מתן רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא. זאת ועוד, החלטת הרשות הייתה סבירה, מבוססת על נימוקים ענייניים הנוגעים לנסיבותיו הספציפיות של המבקש וככזו, אינה מקימה כל עילה להתערבותו של בית משפט זה. לגופן של טענות, טוענת המשיבה כי אין מקום להוציא את המבקש לחופשה, בהיותו אסיר המרצה עונש מאסר חמישי בשל עבירות דומות, ואשר מתנהל נגדו כתב אישום בגין עבירות שביצע בהיותו אסיר ברישיון. מאחר שעונש מאסר על תנאי לא הרתיע אותו בעבר מביצוע חוזר של עבירות דומות, המבקש מסכן את שלום הציבור בשל היותו עבריין רכוש.

הכרעה

6.        דין בקשת רשות הערעור להידחות. כידוע, מאחר שבקשות אסירים ליציאה לחופשות נבחנות בפני הרשות עוד בטרם הגיען לבית המשפט המחוזי, נוהג בית משפט זה לבחון בקשות רשות ערעור על עתירות אסירים כהליך בגלגול שלישי ולהיעתר לבקשה רק במידה שיש בה כדי לעורר שאלה משפטית או שאלה ציבורית החורגת מעניינו הספציפי של המבקש (ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל, (לא פורסם, 26.6.1986); רע"ב 2568/10 ג'ית (אלן) נ' מדינת ישראל, (לא פורסם, 12.4.2010); רע"ב 2669/10 רווח נ' מדינת ישראל, (לא פורסם, 29.4.2010); רע"ב 6284/09 פלוני נ' ועדת השחרורים (לא פורסם, 3.9.2009)). עם זאת, יש המצדדים בגישה מקלה לפיה ראוי לנקוט מבחנים מרחיבים יותר למתן היתר רשות ערעור בעתירות אסירים, מאחר שעתירות אלה עוברות רק ערכאה שיפוטית אחת שבפניה נתקפת החלטת הרשות, ובשל החולשה המובנית בנקודת המוצא של אסירים (ראו - רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה, (לא פורסם, 11.3.2009) פסק דינו של השופט גרוניס; רע"ב 5745/10 ערפאת סאלח נ' שירות בתי הסוהר, (לא פורסם, 21.9.2010)).

           מבלי לקבוע מסמרות בעניין, אציין כי בענייננו, דין הבקשה להידחות על פי שתי הגישות. הבקשה שלפנינו עברה גלגולים לרוב. לאחר שבקשתו נבחנה בפני הרשות, הגיש המבקש שלוש עתירות לבית המשפט המחוזי, שנדחו בזו אחר זו. יתרה מזאת, בהוראתו של בית המשפט המחוזי הבקשה אף חזרה לבחינה מחודשת של הרשות בטרם עשתה דרכה לבית משפט זה. הנה-כי-כן, עניינו של המבקש אכן נבדק לפניי ולפנים ואין במקרה דנן כדי להצדיק מבחנים מרחיבים ולהיעתר לבקשה. חרף ניסיונותיו של המבקש לשוות לבקשה שלפנינו היבט עקרוני בעל חשיבות כללית החורגת מעניינו הפרטני, אין הדבר כך, והבקשה לא מעוררת שאלה המצדיקה את התערבותו של בית המשפט.

7.        מקובלת עלי טענתה של המשיבה כי במערכת השיקולים לשילובו של אסיר בסבב החופשות, קיומו של "תיק פתוח" כשלעצמו אינו מהווה מחסום אוטומאטי. ההחלטה למנוע חופשות מאסיר הינה פרי שקלול כלל הנסיבות בכל מקרה לגופו. אף קריאה מעמיקה בטענותיו של המבקש מצביעה על כך. במקום אחד מלין המבקש על כך שבעוד לחלק מן האסירים יש "תיקים פתוחים" שאינם מונעים מהם יציאה לחופשות, לאסירים אחרים - והוא ביניהם - "תיקים פתוחים" המונעים מהם יציאה לחופשות. במקום אחר מוסיף המבקש כי סוגיית המשקל של "תיק פתוח" לעניין יציאה לחופשות אינה ברורה "והמשיבה נוהגת בכל מקרה בצורה הנראית בעיניה, כאשר לאו דווקא העובדה כי קיים תיק פתוח היא המכריעה". היא הנותנת כי קיומו של "תיק פתוח" אינו משמש טעם יחיד למניעת חופשות אלא מעורב בנימוקים אחרים הנוגעים לנסיבותיו הפרטניות של כל מקרה.